טורפשטיין נ' "סאט סרוויסיס" לימודים בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעתה של התובעת לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, הפרשי שכר ופיצויי הלנתם, דמי נסיעות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה. כן עותרת התובעת לזכויות המגיעות לה, לטענתה, מכוח ההסכם הקיבוצי בענף חברות כוח אדם וצו ההרחבה הענפי כגון: שי לחג, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ולקרן השתלמות, דמי מחלה ו"חופשה מיוחדת".

תביעותיה של התובעת לדמי מחלה ו"חופשה מיוחדת" נמחקו על פי בקשתה בדיון המוקדם מיום 16.9.09 (עמוד 3, שורה 18), ולפיכך מתייתר הצורך לדון בהן.

ואלה הן העובדות הצריכות לענייננו

הנתבעת הנה חברה העוסקת במתן שירותי לימוד, הדרכה ותרגום שפות.

התובעת הועסקה אצל הנתבעת החל מחודש 12/1996 ועד ליום 16.1.08.

התובעת התקבלה לעבודתה אצל הנתבעת כמורה לאנגלית ובהמשך קודמה לתפקיד של רכזת פעילות עסקית של לקוחות הנתבעת באזור ירושלים (להלן: "רכזת"), תפקיד אותו מילאה בנוסף לעבודתה כמורה לאנגלית.

בין הצדדים נחתם הסכם עבודה מיום 23.12.96 הקובע הוראה בדבר הכללת פיצויי פיטורין בשכר העבודה השעתי של התובעת (סעיף 7 להסכם העבודה שצורף כנספח א' לכתב ההגנה המתוקן, ולהלן: "ההסכם" ו/או "הסכם העבודה").

בהתאם לנספח להסכם העבודה, שכרה השעתי ההתחלתי של התובעת עמד על 40 ₪, כאשר "שעת עבודה" אצל התובעת הינה ארבעים וחמש דקות עבודה (הוגש לבית הדין ביום 11.10.10 כנספח לתצהיר עדותו המשלימה של מנהל הנתבעת, מר בוצ'קו).

אין מחלוקת כי הסכם העבודה בדבר הכללת פיצויי פיטורין בשכרה של התובעת אושר ביום 21.5.97 על ידי הממונה האזורית על יחסי העבודה במשרד העבודה והרווחה (כיום הגורם המוסמך הנו משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה) לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק" ו/או "חוק פיצויי פיטורים"). כבר עתה נציין שהצדדים חלוקים ביניהם לעניין תוקף אישור הסכם העבודה. לטענת התובעת אין תוקף לאישור ההסכם בהיות הנתבעת חברת כוח אדם הפועלת ללא רישיון ולאור הפרת חובת הגילוי המוטלת עליה לחשוף את היותה חברתה כוח אדם במעמד בקשת אישור ההסכם לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים. לטענת התובעת, אילו ידע הממונה על יחסי העבודה בדבר היות הנתבעת קבלן כוח אדם, הסכם העבודה לא היה מאושר לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים. הנתבעת כופרת בטענות התובעת בדבר היותה קבלן כוח אדם וטוענת כי האישור להסכם ניתן על ידי הגורם המוסמך בהתאם לסמכות שהוקנתה לו מכוח החוק לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים ולאחר קבלת הסכמתה של התובעת וחתימתה על ההסכם.

במסגרת עבודתה העבירה התובעת שיעורי הדרכה ללימוד השפה האנגלית ללקוחות הנתבעת ביניהם, משרד החוץ, משרד האוצר, מס הכנסה, משטרת ישראל, בנק ישראל, כנסת ישראל, חברת הגיחון, עלית בית שמש ובית ספר למנהיגות "מכון מנדל". התובעת ריכזה את הפעילות העסקית של חלק מלקוחות אלה עבור הנתבעת במסגרת תפקידה הנוסף כרכזת.

שכרה של התובעת בגין עבודת ההדרכה/ההוראה שולם בהתאם לתעריף שעתי הנגזר מסוג הפרויקט והלקוח. כך למשל, במרבית הפרויקטים שכרה השעתי של התובעת עמד על 65 ₪, לעומת 50 ₪ בפרויקטים בודדים כגון: במשרד החוץ ובמשטרת ישראל. בפרויקט של משרד האוצר שולם לתובעת שכר שעתי בסך 82 ₪ (בהתאם לדו"ח סיכום פעילות חודשית שצורף לתלושי שכרה של התובעת המתייחס לתקופה של שתי שנות העבודה האחרונות, כמצורף לכתב התביעה המתוקן). אין מחלוקת כי התובעת השתכרה בשכר גבוה לעומת יתר עובדי הנתבעת (עדות התובעת בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 9.2.10, שורות 20-28). בנוסף לכך בגין עבודת הריכוז שולם לתובעת תשלום נפרד וקבוע בסך 1,000 ₪ לחודש.

ביום 10.4.05 פנתה התובעת במכתב למנהל הנתבעת, מר ישראל בוצ'קו, בבקשה לבטל את שעות הריכוז שלה בפרויקט של משרד החוץ (נספח ב' לכתב ההגנה).

ביום 25.9.05 פנתה התובעת למנהל הנתבעת במכתב התפטרות, לטענתה על רקע הרעת תנאי עבודתה כרכזת פעילות עסקית בירושלים, תוך מתן הודעה מוקדמת של חודש ימים (נספח ג' לכתב ההגנה).

ביום 26.9.05 השיבה הנתבעת לתובעת בכתב, בין היתר, כי "התנאים החדשים לריכוז אזור ירושלים שהוסכמו בינינו בעקבות בקשתך מ-10 באפריל 2005 להפסיק את עבודתך כרכזת פעילות משרד החוץ בירושלים, אינם מהווים הרעת תנאים" וכי החברה מקבלת בצער את החלטת ההתפטרות ומבקשת שתפעל להחזרת כל הציוד ששימש אותה בתפקידה. כן נרשם כי הנתבעת מוותרת על קבלת הודעה מוקדמת מהתובעת. על המכתב חתום מנהל הנתבעת, מר ישראל בוצ'קו (נספח ד' לכתב ההגנה).

ביום 29.11.07 שלח ב"כ התובעת מכתב "התראה" הממוען למנהל הנתבעת בו הועלו טענות בדבר הרעה מוחשית בתנאי עבודתה של התובעת שהתבטאה ב"הפחתה משמעותית בשעות עבודתה" של התובעת, לאחר "שמעמדה כרכזת נלקח ממנה (ללא כל התייעצות קודם לכן)". כן נטען כי הסכם העבודה הכולל הוראה בדבר הכללת פיצויי הפיטורים בשכר הנו הסכם מקפח, פסול ובלתי חוקי ולפיכך אינו אכיף. כן נאמר, כי ככל שהיקף שעות עבודתה של התובעת לא יחזור להיקף של 80 שעות חודשיות, תדאג התובעת למיצוי זכויותיה לרבות הגשת תביעה לבית הדין (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן).

ביום 5.12.07 השיב ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת בכתב, בין היתר, כי הנתבעת דוחה את טענת התובעת בדבר תנאי הסכם עבודה מקפחים, כמו גם הטענה בדבר מגמה של הפחתת שעות עבודה, לרבות הטענה בדבר זכות התובעת להתפטר בדין מפוטר. כן נטען כי כמות העבודה הנה פונקציה של דרישה מצד לקוחות החברה, כי לתובעת משולם שכר קבוע בגין שעות ריכוז וכי התובעת "הגישה בעבר בקשה בעניין הפחתת שעות, כמו גם הודעה על רצונה לחדול מעבודתה" (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן).

ביום 16.12.07 הגישה התובעת מכתב התפטרות באמצעות בא כוחה, ובו ניתנה הודעה מוקדמת של חודש ימים לסיום עבודתה ביום 16.1.08. במכתב הועלתה דרישה לתשלום פיצויי פיטורין (נספח ח' לכתב התביעה המתוקן).

אין מחלוקת כי לתובעת הונפקו תלושי שכר המשקפים את התשלומים ששולמו לה בפועל.

אין מחלוקת כי בצירוף לתלושי שכרה, קיבלה התובעת בסיום כל חודש עבודה דו"ח סיכום פעילות חודשית, הנושא כותרת "Activity Summary", ובו פורטו שעות עבודתה של התובעת וכן התעריפים ששולמו לה בגין שעות עבודתה בהתאם לסוג הפרויקט או שם הלקוח.